מפרשת שמות, שבה מסופר על לידתו של משה רבנו, ועד ספר משנה תורה שנכתב על ידו, אין פרשה ששמו לא הוזכר בה, מלבד פרשת תצווה. 

עמד על כך בעל הטורים וכתב, כי הטעם הוא מפני הדברים שאמר משה לאחר חטא העגל, בעת שביקש רחמים על ישראל: "ואם אין – מחני נא מספרך אשר כתבת" ו"קללת חכם, אפילו על תנאי – היא באה", כמאמר חז"ל במסכת מכות.

דברי בעל הטורים הם פלא גדול. משה רבנו, המנהיג המיתולוגי של עם ישראל, מייצג אותם נאמנה לאחר חטא העגל ומתחנן מלפני השם, ולא בפעם היחידה, שימחל להם ויפטור אותם מעונש כלייה. הצלת העם היהודי כל כך בערה בו עד שלשם כך הוא הסכים לוותר על הכבוד הגדול ביותר שאדם יכול להעלות בדמיונו – להיכתב בספר הנצחי, תורת השם, ובלבד שריבונו של עולם "ישא חטאתם", כלשון הפסוק.

האם זה התגמול הראוי לו, שאכן שמו לא יוזכר?? האם בשביל עצמו הוא ביקש?? הוא זעק את הדברים מתוך מסירות נפש על כלל ישראל! אדרבה, מכאן ואילך היה נראה לנכון, ששמו ייכתב בתדירות גבוהה אף יותר!

2.

בישיבת לומז'ה, לפני למעלה משבעים שנה, התגוררו בחדר אחד שני תלמידי חכמים – הבחור חיים קנייבסקי, הלוא הוא מרן שר התורה זצוק"ל, והבחור משה סולובייצ'יק, מי שלימים כיהן ראש ישיבה בערים לוגאנו ולוצרן שבשוויץ.

מעבר לשעות הלימוד בישיבה, ר' משה היה נוהג לקרב רחוקים ופעל לרשום ילדים לבתי ספר תורניים. מכיוון שבימים ההם הנסיעות בדרכים לא היו קלות, לא היה ניתן לתכנן או לשער בבירור את זמן החזרה, כך שלפעמים הוא היה חוזר מאוחר לישיבה. 

באחד הלילות ר' משה חזר בשעת לילה מאוחרת, עייף ותשוש. למרות העייפות הגדולה שרבצה עליו, הוא לא רצה לפספס את הקביעות שהייתה לו בלימוד 'דף היומי'. וכך, באפיסת כוחות, לקח ר' משה גמרא מהמדף, התיישב על יד השולחן בחדר החשוך קרא שורה – ונרדם… 

קרא עוד שורה – ושוב נרדם. 

אחרי זמן ממושך פי כמה ממה שהיה רגיל בו, הוא סיים את הדף, הניח את הראש על המיטה ופנה לישון.

בטרם הספיק לעצום את עיניו, שאל אותו ר' חיים: "תגיד לי, אתה הבנת מילה אחת מכל מה שקראת פה? הרי ראיתי אותך – אתה רק מלמלת ונמנמת…" 

אמר לו ר' משה: "האמת, לא הבנתי אף מילה."

"אם כך", שאל ר' חיים, "לשם מה קראת?"

"מה שעשיתי כעת לא היה בשביל הדף של היום", ענה ר' משה, "עשיתי זאת בשביל הדף של מחר! אם אבטל את הקביעות – מחר לא יהיה דף!"

3.

גם אם אתה עוסק בצרכי רבים, אפילו על חשבון הצלת נפשות של כלל ישראל, אל תאמר "מחני נא". אל תצא מהתורה.

קללת חכם, אפילו על תנאי – מתקיימת. משה רבנו, לפי גודל מעלתו ורוממותו נתבע, כביכול, על שביקש רחמים על כלל ישראל גם כשהבין שהדבר כרוך בכך ששמו יימחה מספרו של הבורא יתברך. 

המסר רלוונטי בעבור כל אחד לפי דרגתו,

גם כשאתה הולך להציל את כולם – אל תשכח להציל את התורה שלך. אל תשכח להציל את עצמך!